עידון החושים – ההיבט החמישי של היוגה

חושים בעולם הבא, ומה עושים עם חוש הטעם

אנו קולטים את העולם דרך החושים. חוש הראייה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש.

קליטת המציאות דרך החושים עלולה להיות קליטה מוטעית של מציאות.

לחילופין, ניתן לרתום את החושים לקליטה מעודנת ובהירה של מציאות.

כאשר החושים אינם בשירות התודעה הבהירה,

מילה, משפט או צליל ששמעת יכול להוציא אותך מריכוז, או משלוות הנפש.

אתה רואה משהו מצודד ונסחף אחריו, ומיד שכחת את הדרך.

אתה אוכל דבר מה טעים ורוצה עוד.  חוש הטעם מושך אותך בלשונך.

וכך נגנבת דעתך, או מוסחת ע"י החושים.

המוח קולט את התשדורת מהחושים.

המח מארגן ומפרש, בהתאם לרמת התודעה של האדם.

תודעה עכורה היא קליטה ושידור של תנודות האוביקטים דרך מסננת סובייקטיבית.  

אבל יש דרך נוספת.

דרך בה החושים משתפים פעולה עם התודעה הבהירה.

החושים משתפים פעולה עם קליטה ושידור של התנודות הטהורות של האובייקטים.

כדי שהחושים ישתפו פעולה, ולא יתרוצצו וירצצו את דעתך,

עליהם להיכנע.

שני  שלבים לכניעה:

1. הרתמות לאובייקט/מטרה – יצירת קשר רציף בין האדם לאובייקט/מטרה.

זרימת תקשורת מתמדת ומכוונת, ללא הסחות דעת.  זהו מצב של עידון החושים.

2. כניסה פנימה – התכנסות החושים- העלמות.

ביוגה סוטרה של פטאנג'אלי נאמר:

"ריסון החושים קורה כאשר לתודעה היכולת לשמור על כיוון אחד."

לא ניתן לעשות זאת בכפייה או אילוץ, אלא בדרך מעודנת ועדינה, בדרך של השתחררות יפהפיה.

התכנסות פנימה הוא מצב גבוה יותר, לא מבחינת דרוג, אלא מבחינת סוג האיכות.

זהו מצב של תודעה ללא רשמים.

ובחזרה לעולם הזה, כיצד ניתן לעדן את חוש הטעם הלכה למעשה?

כיצד ניתן לעלות מלמטה למעלה? מעולם הזה לעולם הבא, שכולו עונג?

(המושג "עולם הבא" מייצג קליטת העולם באופן צלול, ללא סייגים, פרשנויות ומכשולים,

אלא מתוך חוויה ראשונית, בראשיתית).

הצעד הראשון בכדי לעדן את חוש הטעם הוא לרסן את תאוות האכילה.

לאכול לאט, בנחת, במתינות.

להיות בשעת האכילה.

להיות ערים מה אוכלים ובאיזה אופן.

להנות מזה.

לכוון שבשעת האכילה מאפשרים לאור להיכנס דרך הגוף ולמלא אותו.

אנו אוכלים צמחים. צמחים עוברים תהליך של פוטוסינתזה. הצמחים מתקיימים מאור.

בעלי חיים ניזונים מצמחים. אתה ניזון מאור…

אמר רבי נחמן: "עונג שבת הזה, זה אכילה בקדשה… כי אכילת שבת נעשית קדושה ואלוקות גמורה…" (ליקוטי מוהר"ן מאמר נ"ז)

אז יש אכילה של ימי חול ואכילה של יום שבת, שהיא אכילה בקדושה. אכילה שבה מתעדן חוש הטעם ומתקדש.

וכיצד ניתן לכנס את חוש הטעם הלכה למעשה?

אחת הדרכים המעשיות  לשליטה על חוש הטעם היא צום.

לצמצם.

הצמצום מביא לזיקוק.

"ועל ידי צום והתענית הוא מתקן את פניו ומחזיר לעצמו את חכמתו, שהיא צלמו המאיר  בפניו…" (ליקוטי מוהר"ן, נ"ז)

ומה בנוגע לשאר החושים?

כפי שאנו מקדשים את הפה, והטעם, כך מקדשים כל פתח וכל חוש.

פתח העיניים –  לראות "כי טוב."  מה טוב הדבר. (צרוף. ה.ז.י. – תקשורת עם מלאכים)

פתח האזניים – מודעות. מה שומע? ומה מקשיב? מי שומע? ומי מקשיב?

האם האדם שומע דרך סיפורי העבר שלו?  דרך הסיפורים שמספר לעצמו אודות עצמו?

האם הוא קשוב להנחיה גבוהה? האם הוא מיישם אותה?

פתח הנחיריים – ריח.   מקדשים באמצעות נשימה. תרגול נשימה, ההתבוננות בנשימה, שאיפה, נשיפה, עצירה בקצה השאיפה ועצירה בקצה הנשיפה.

פתח הפה –  אכילה, דיבור נכון. דיבור ישר.  דיבור אמת.  תקשורת.

ואז החושים מתמלאים באור. ואז " אורו פניו".

נדלק האור. שלהבת.

האות ש.

כמו חנוכיה.

והאור האלוהי יורד ומשפיע על הלב. ומהלב לידיים –  המגע מתעדן.

מגע עדין הוא מגע שיש בו הרבה רוח. הרוח נכנסת אל הפיזי.

ואז כנפי מלאכים, שתי הריאות, מלווים  את מעשה ידייך,

בריאות (האבר הפיזי שבגוף האדם) יש את תמצית הבריאות והחיוניות.

יש מיקרים שבשביל לחיות בטבעיות מוחלטת, האדם יצטרך ללמוד הרבה מאוד.

 ויש פעמים שעידון החושים, קידוש החושים, יאיר בו אמת.

לראות ולדעת את האמת והשפע בכל.

אומר רבי נחמן:  "אבל להגיע לבחינת שפע אלקי הנ"ל אי אפשר לבוא לזה, אלא שיקדש את פיו וחטמו ועיניו ואזניו.  והן, הן מאירין לו שפע אלוקי הנ"ל, היינו שישמור עצמו מלהוציא שקר מפיו, ויהיה לו יראת שמים, שהוא בבחינת חוטם, בבחינת והריחו ביראת ה', ויהיה לו אמונת- חכמים, התלוי באדנין, בבחינת שמע דברי חכמים. ויעצום עיניו מלראות ברע. כי הפה, והחוטם והעיניים והאזניים תלויים במוח, והן מעוררין את המח, שיהיה בבחינת קדם, בבחינת פנים. " (ליקוטי מוהר"ן כ"ט).